מור רוזנר, דוקטורנטית בפקולטה בהנחייתו של פרופ' חגי פרץ, זכתה במלגת קרן עזריאלי לשנת תשפ"ב.
מחקרה בתחום האסטרופיזיקה מתמקד בדינמיקה כוכבית ופלנטרית וכן בהריסה ויצירה של פלנטות. האתגרים ביצירת פלנטות משתרעים על פני סדרי-גודל רבים, החל מגודל של גרגירי אבק ועד לענקי-גז, ולכל שלב התפתחותי אתגר ייחודי משלו. אחת הבעיות הגדולות בהיווצרות פלנטות היא גדילה של גופים מעבר למטרים ספורים, שכן יש מחסומים רבים הגורמים לכך שהעצם יישבר בטרם הפיכתו לפלנטה, כדוגמת שבירה או היסחפות לעבר הכוכב. בסדרת פרויקטים מצאו מור וקבוצת המחקר של חגי מחסום חדש בהיווצרות פלנטות, שדומה באופיו לשחיקה רוחית מחול במדבריות, במהלכה השכבות העליונות של גופים המתעתדים להיות פלנטות נשחקים וקטנים מגדלים של מטרים לסנטימטרים. המחקר מצביע על תהליך דומה בדסקות של ננסים לבנים, השריד בשלהי חייו של כוכב הדומה במסתו לשמש.
כמו כן, מור חוקרת גם את המקורות של כוכבי לכת, והציעה, למשל, שמקורו של הזוג פלוטו וכארון (הירח הגדול ביותר של פלוטו) הוא בזוג עצמים מרוחק יחסית, שהתקרב לאחר זמן רב כתוצאה מהשפעת גוף שלישי - השמש. בפרויקט חדש, שעתיד להיות מוגש בקרוב, מור ועמיתיה מציעים מקור לצדקים חמים - אלו הם כוכבי-לכת דמויי צדק, אך חמים במיוחד (בשל קרבתם הרבה לכוכב המארח שלהם). המודלים הסטנדרטיים ליצירת פלנטות לא מצליחים להסביר היטב את היווצרותם, מפני שהחומרים הדרושים לגדילה מצויים הרחק מהמיקום הנוכחי של הצדקים - מעבר לקו הקרח, ולכן הוצע שהם היגרו משם באמצעות כוחות גאות. הצדקים החמים, כמו שאר הפלנטות המכונות "ענקי הגז", התחילו את חייהם בתור כוכבי-לכת מנופחים מהרגיל, אך עד כה כמעט ולא כללו את התופעה הזו במודלי הגירה, על אף שכוכבי-לכת גדולים יותר מהגרים מהר יותר. במחקר מוצע מודל מצומד של ההתכווצות וההגירה של הצדקים החמים ובכך מצליחים להגדיל את קצבי ההיווצרות המצופים מהצדקים ולהגיע לערכים התצפיתיים המצופים.
מור התחילה את התואר הראשון במתמטיקה-פיזיקה בטכניון בגיל 14 במסגרת "מתיכון לטכניון" ובמהלכו הצטרפה לתכנית המצויינים של הפקולטה לפיזיקה, בה נחשפה למחקר משלבים מוקדמים, וערכה פרויקט באסטרופיזיקה בהנחיית פרופ' חגי פרץ. במהלך השירות הצבאי סיימה תואר שני בפקולטה בתחום הקוסמולוגיה. את התואר השלישי התחילה במקביל לשירותה הצבאי, ועם שיחרורה לפני כשנה עברה למחקר במשרה מלאה.
כל הכבוד מור!